052-3832200
כתבו לנו
04-6764036
רוצים לדעת עוד? מוזמנים למרכז המבקרים של ארץ גשור!
עדין מאד ומיוחד מאד.
זן ספרדי אהוב מאד בספרד ובארה"ב בעל ארומה פירותית ייחודית. טקסטורה קלילה (לא שמנוני או כבד), עם נגיעות פירותיות ירוקות ללא חריפות.
זן שמקורו בצפון ספרד, באיזור קטלוניה שם הוא מהווה את עיקר גידול הזית. העץ יחסית קטן, נוטה לגדול לרוחב ומגיב טוב לגיזום (אפילו גיזום אגרסיבי). פירותיו קטנים ועגולים. מתאים ביותר לנטיעה צפופה אך בעייתי למסיק ע"י מנערת השמן נחשב לטוב מאוד אך בעל יציבות כימית נמוכה עקב אחוזים גבוהים של חומצה לינולאית (אומגה 6 - חומצת שומן רב בלתי רוויה) התורמת לאי היציבות.
עם התפתחות של שיטות מסיק מתקדמות (בוצרת) נפוץ הזן בכל העולם, בעיקר בארגנטינה וצ'ילה. מתאים לגידול במגוון של אקלימים וסוגי אדמות, והזיתים מבשילים יחסית מוקדם.
הזן ניחן ביבולים יחסית גבוהים ובסירוגיות נמוכה. לארבקינה ארומה פרחונית נעימה ופירותיות בולטת. ניתן להבחין בטעמים של תפוח ירוק ושקדים. השמן עדין, ללא מרירות וחריפות ואהוב מאוד על שפים.
ארומה פירותית, נוטה לחריפות עם מרירות מודגשת.
זן מקומי ייחודי מכרמי איזור קדש ברנע. עצים גבוהים וזקופים. הזיתים מתאימים לשמן ולמאכל.
אחד הזנים החדשים (לפחות בצורתו המסחרית כיום), פותח ע"י פרופסור שמעון לביא. מקורו של הזן באיזור קדש ברנע ומכאן שמו. העץ צומח לגובה, בצורה "ברושית" (ברוש), גדל במהירות ונותן יבולים יציבים. תכונות אלו הפכו אותו פופולרי מאוד בכל הנטיעות החדשות בארץ ובעולם.פירותיו גדולים יחסית ובעל צורה מיוחדת, מוארכת עם פיטם בולט בקצה הפרי, דבר אשר מקל מאוד על זיהויו של הזן ממש במבט ראשון. למרות הפרי הגדול, הוא כמעט אינו משמש כפרי לכבישה אלא בעיקר לשמן.
אחוזי השמן בינוניים, בין 18%-20% שמן. טעמו של השמן שונה מאוד בזמני מסיק שונים (פרי ירוק, חצי בשל או בשל). שמן ברנע מציג שונות מאוד גדולה גם בין בתי גידול שונים - בקרקעות של הגולן לדוגמא הוא נוטה להיות בעל טעם דומיננטי, עם מרירות בולטת. ככל שנדרים לכיוון מישור החוף והשפלה, המרירות תתעדן וטעמו של השמן יהיה עדין יותר. בנגב לדוגמא מתארים את הברנע כשמן עדין, פירותי, ללא מרירות וחריפות (או חריפות עדינה).
עדין, רענן, טעם מתקתק ללא חריפות או מרירות.
זן איטלקי האופייני לטוסקנה, הזיתים מבשילים מוקדם יחסית וקליפתם מתחילה להשחיר כבר באוגוסט. לשמן גוון זהוב, ארומה המזכירה עגבניות ירוקות.
אחד הזנים העיקריים והנפוצים באיטליה.
מקורו במרכז איטליה, ממחוז טוסקנה ובשנים האחרונות הוא נפוץ גם במדינות נוספות, בעיקר באלה בהן נפוצים בתי בד מודרניים.
העץ בינוני בגודלו אך עם צימוח מתפשט ורחב. למרות שבאיטליה הוא נחשב לעץ בעל סירוגיות נמוכה בגידול אינטנסיבי (גידול שכולל השקייה ודישון), בארץ הוא נוטה להיות סירוגי מאוד (כנראה כתוצאה מאקלים שונה) ולכן היקף הנטיעות של הזן צומצם משמעותית. הפרי משחיר מוקדם (כבר באוגוסט-ספטמבר), ההבשלה שלו היא פנימית (כלומר הפרי משחיר הרבה לפני שהוא בשל, בניגוד לשאר הזיתים שהחלפת הצבע לאדום ושחור מעידה על הבשלה) והוא הזן הראשון להיקטף בכרם הזיתים שלנו, ממש בתחילת נובמבר.
הלצ'ינו נחשב לזן הקשה ביותר להפקת שמן ובית הבד ממש "מזיע" כדי להפיק ממנו שמן. אחוזי השמן שלו בינוניים ובד"כ יהיו סביב 16%-17% שמן. השמן שמופק ממנו הינו עדין, ללא מרירות ועם חריפות מתונה הנוטה להיעלם עם הזמן. השמן בעל "גוף"(שמנוני) ומרקם חמאתי, הארומות רעננות, פרחוניות ומרמזות על עגבניות ירוקות ואגוזים.
הלצ'ינו נחשב לאחד הזנים המבוקשים בשוק הישראלי בגלל עדינותו והיותו "ידידותי למשתמש".
הוא בעל אחוז גבוה של חומצה אולאית (אומגה 9 - חומצת שומן חד בלתי רוויה) ועשיר מאוד בויטמין E. בגלל עדינותו הוא ישתלב נהדר בכל בישול, טיגון או תיבול בהם אנו מעוניינים להינות מהערך הבריאותי הגבוה של השמן אך ללא טעמי שמן הזית החזקים.
ארומה פירותית מובהקת נוטה לחריפות ומרירות.
זן שמקורו בלבנון והוא הנפוץ ביותר בישראל. זיתים בולטים בטעמם, למאכל ולשמן. ארומתיות המזכירה עגבניות בתחילת הבשלתן.
כנראה זן הזיתים העתיק בעולם.
הזן הראשון שבויית, וזה אפילו קרה פה באיזור של ארץ ישראל ולבנון.
אחד הזנים הנפוצים ביותר במזרח התיכון וזן הנפוץ ביותר בישראל, כמו כן הוא הזן השולט בגידול זיתים בארץ בבעל (=ללא השקייה וטיפול). הזן מאופיין בשונות רבה של מופעי עץ ונע בין עצים שיחיים לגמרי לעצים תמירים עם גזע מרכזי רחב ונוף מתפשט ופתוח. הוא אינו מתאים במיוחד לשיטות מסיק מתקדמות (בוצרת) ורגישותו הרבה לעין הטווס, סס הנמר וזבוב הזית בנוסף לסירוגיות גבוהה מאוד, הופכים אותו ללא פופולרי בכרמים אינטנסיביים.
אגב, סורי הוא שיבוש של המילה צורי, כלומר מקורו של הזן מצור שבלבנון ולא מסוריה.
הזיתים מאורכים במקצת עם קצה שפיצי, גודלם בינוני והם מתאימים ונפוצים מאוד בכבישה. השמן מזן סורי הוא הנפוץ ביותר בארץ, רובו מכרמי בעל, ובשל כך יצא לו שם של שמן דומיננטי ומרוכז מאוד בטעמיו. שם זה כמובן נכון חלקית ומוגבל רק לשמן המגיע מכרמי בעל. בכרמים אינטנסיביים השמן נוטה להיות עדין יותר משמעותית ו"ידידותי יותר" למשתמש.
אחוזי השמן שלו גבוהים ועוברים בקלות את ה- 20%. השמן בעל ארומה פירותית בולטת וכאשר טועמים את השמן אפשר ממש לדמיין זית (פרי) במצב נוזלי. השמן מאופיין בחריפות ומרירות שיכולים להיות עדינים או דומיננטיים, תלוי בצורת הגידול. השמן נחשב לשמן השומר על טעמיו לאורך זמן.<
חריף, מריר וגם פירותי במידה.
זן שמקורו בצרפת וזוכה במולדתו לביקוש רב. השמן אהוב על שפים.
הפישולין מקורו בצרפת, מאיזור לנגדוק (דרום צרפת).
הפרי גדול ומתאים הן לכבישה והן לשמן. העץ בינוני בגודלו ובעל עוצמת צימוח בינונית, נוטה לגדול עם נוף פתוח ואוורירי ובעל גזע מרכזי אחד. מתאים לגידול במגוון קרקעות ותנאי אקלים.
למרות נטייתו להיות פורה ובעל יבולים גבוהים, אחוז השמן בו בינוני-נמוך: בין 15%-18%.
לפישולין קלון (Clone) נוסף עם פירות קטנים יותר שהתגלה במרוקו (ועל כן נקרא פישולין-מרוקן, להבדיל מ פישולין-לנגדוק) וטעמו עדין יותר ופחות אינטנסיבי ודומיננטי מאחיו הגדול מצרפת.
הפישולין נפוץ בהרבה מדינות באגן הים התיכון, העיקריות שבהן – איטליה וישראל. בין השאר הוא נחשב כמפרה טוב לברנע.
צבע השמן בפישולין, כמו הקורנייקי, מושפע פחות ממידת ההבשלה של הפרי (מסיק מוקדם=שמן ירוק, מסיק מאוחר=שמן זהוב בהיר) ולכן גם פרי שנמסק ירוק ייתן שמן זהוב בהיר ואטום מעט.
השמן נחשב לשמן עשיר מאוד בטעם, בעל מרירות אופיינית וחריפות בולטת. מאוד פירותי וניתן למצוא בטעמו רמזים לעשבי תיבול כגון זעתר וטימין, זית ירוק ואפילו דבש.
נחשב לשמן בעל ערכי בריאות גבוהים עקב כמות גדולה של נוגדי חמצון (פוליפנולים) שהוא מכיל.<
"ירוק" ועשבוני ביותר, מעט חריף ונטול מרירות.
זן שמקורו ביוון. הזיתים מאורכים, קטנים מאד ומבשילים לאט. השמן מכיל רמה גבוהה יחסית של פוליפנולים המקנים לו יציבות. מנעד טעמי הפירות בשמן זה מדהים.
זן שמקורו ביוון, מהווה 50% מגידול הזיתים ביוון בעיקר באיים סאמוס וכרתים. העץ יחסית נמוך ו"שיחי", בעל סירוגיות נמוכה ועוצמת צימוח חזקה. הזית מאוד קטן ובעל צורה מאורכת, מבשיל מאוחר ויחסית קשה למסיק מכני בשל עוקצי הפרי התפוסים חזק.
הוא רגיש לקור אך עמיד מאוד לתנאי יובש ומיעוט מים. אחוזי השמן שלו גבוהים והוא בנקל יגיע ל- 22%-24% שמן. אחד הדברים המעניינים בקורנייקי הוא שבניגוד למרבית זני הזיתים בהם משפיעה מידת הבשלות של הפרי על צבעו של השמן (שמן כהה/ירוק – זיתים ירוקים, שמן צהוב/צהוב בהיר – זיתים בשלים), הקורנייקי, גם אם יימסק בשל (כלומר קליפה שחורה ), עדיין צבע השמן יהיה ירוק השמן נחשב לאיכותי ביותר, יציב, ובעל ארומות עשבוניות אופייניות. ריחות וטעמים של דשא קצוץ, עשבים ועלים ירוקים, את כולם נפגוש כאשר נטעם את הקורנייקי. יחמיא מאוד לסלטים ומאכלים על בסיס ירקות ירוקים (חסה, תרד, ברוקולי וכיו"ב) אחד הזנים האהובים ביותר על השפים שמשתמשים בשמן שלנו.
בארץ גשור הקורנייקי מהווה את החלק הארי של הכרם שלנו עקב התאמתו המושלמת למסיק ע"י בוצרת.בגרמניה לאחד משמני הזית הטובים בעולם.<
טעם מעט חריף ומריר.
שמן הבית הוא תערובת ייחודית
של שמנים שנמסקו בכרמי גשור. הארבקינה הספרדי תורם את הארומטיות, הפישולין הצרפתי את הטעם הפירותי והברנע הישראלי מוסיף מעט חריפות ומרירות.
ממסך ייחודי של 3 זנים - ארבקינה, פישולין וברנע.
לכל אחד מהזנים אופי משלו: הארבקינה, הספרדי במקור (איזור קטלוניה), הוא שמן עדין בעל ארומות פרחוניות נעימות ורעננות ירוקה , שמן עדין ללא מרירות וחריפות. הברנע, הארצישראלי, דומה לצבר הישראלי – כלפי חוץ קשוח ובועט אך כאשר עוברים את מעטפת המרירות שלו מתגלה זן בעל מורכבות וטעם ייחודיים. הפישולין – האציל הצרפתי – במקור מאיזור לנגדוק בדרום צרפת, שמן עוצמתי, עשיר ומורכב בעל מנעד טעמים רחב.
יחד שולבו שלושתם כדי ליצור שמן מאוזן, עגול והרמוני המביא לידי ביטוי את היופי של כל אחד מהזנים ומאפשר הצצה למורכבות העצומה אליה יכול שמן זית להגיע.
השמן בעל טעמים פירותיים בולטים, מרירות עדינה, רמזים של עשבי תיבול כמו זעתר, טימין וקינמון ועם סיומת חריפה קלילה. טעמיו המורכבים מחד אך המאוזנים מאידך הופכים אותו לבן לוויה לכמעט כל שימוש במטבח: מתיבול סלטים, קרפצ'יו וטרטר, דרך שימוש מסורתי בלבנה וחומוס ועד לעוף או טלה בתנור ואפילו קדירות בשר.
שמן הבית (Gshur Blend) נבחר בתחרות בגרמניה לאחד משמני הזית הטובים בעולם.
טעם חזק - מריר, פירותי וחריף.
זן שמקורו בדרום איטליה - מחבל אפוליה, פוניה ואזור בארי. הזיתים נמסקים בעודם ירוקים וכך מתקבל שמן ירקרק ארומטי ודומיננטי.
מקורו בדרום איטליה, איזור פוליה. זן חזק המסתגל בקלות לאיזורי גידול שונים. העץ גדול ובעל עוצמת צימוח חזקה. הפרי בינוני ומבשיל מאוחר ומשמש הן לכבישה ולמאכל.
באיטליה משמש הקורטינה גם כזן מפרה. כמות הפרחים שהוא מוציא יחסית קטנה והחנטה נוטה גם היא להיות לא אחידה. הזן בעל סירוגיות גבוהה אך הוא עמיד במיוחד לתנאי קור. נמסק בסוף דצמבר כאשר הוא ירוק לגמרי.
השמן בעל טעם דומיננטי. מאופיין בריחות של זית ירוק ורענן, פלפל ירוק ועשבים. בפה אפשר לחוש במרירות הדומיננטית המאופיינת לו, אך גם בתפוח ירוק, אספרגוס וצ'ילי ירוק. הסיומת שלו חריפה ומודגשת. בעל אחוז גבוה מאוד של נוגדי חימצון, ויש המשתמשים בו אפילו כתוסף מזון בשל כך.
מתאים למנות בשר עשירות טעם, גבינות כחולות ומרינדות.
עדין ומאוזן.
זן ספרדי מאזור אנדלוסיה ששמו נובע מצורתו המזכירה פיסגת הר (Pico). השמן עשיר בחומרי טעם ובריאות התורמים ליציבותו הרבה ומאפשרים לו לשמור על איכותו ומאפייניו לתקופה ארוכה - מעל שנה.
אחד הזנים המפורסמים והנפוצים בעולם. מקורו בספרד, באיזור אנדלוסיה, ושמו בא לו מצורתו המזכירה כיפה של הר (הרPico=). זן עמיד מאוד מבחינה אקלימית המתמודד בצורה טובה הן סוגי קרקעות שונות ותנאי שטח מגוונים והן עם מזג אוויר קיצוני (בעיקר מזג אוויר קר). עוצמת הצימוח של העץ גבוהה יחסית עם נטייה לנוף פתוח ורחב, מה שהופך את הזן לפחות מתאים לשיטות מסיק מתקדמות (בוצרת). הפרי מאורך במקצת, מעוגל וסימטרי, בינוני בגודלו ומשמש הן לכבישה והן לשמן. גם לזן הזה מגוון רחב מאוד של ארומות המשתנות מאיזור גידול אחד למשנהו, אך המאפיין העיקרי שלו הוא טעמי הפרי הבולטים, טעמים שמזכירים את הזן הסורי. נחשב לזן סירוגי למדי עם הבדלים בינוניים עד גבוהים משנה לשנה. השמן נחשב לטוב עם אחוז גבוה יחסית של חומצה אולאית (אומגה 9). "יחסי הציבור" הטובים שלו ושכיחותו הרבה בספרד ובעולם הופכים אותו לשמן מבוקש.
